השתגע (מתוך ״המחברת של אליה״) - Omer Adam, Elia Rosilio

‏‎כשהעשן מתפזר

‏‎רואים שכולנו אותו דבר

‏‎על החוף הזה של החיים

‏‎אנשים קלים כמו סירות נייר

‏‎ומפחדים ממה מפחדים

‏‎מאיזה רגע של כישלון

‏‎נוסעים על מאה ארבעים

‏‎אבל לא בכיוון הנכון

‏‎מאחוריי האוזניות

‏‎כל אחד שומע איזה שיר אחר

‏‎ככה בלי סלקציות

‏‎הכל פשוט הרבה יותר

‏‎בלי צבע בלי פוליטיקות

‏‎כי את מי זה מעניין

‏‎החיים קצרים מדי הבנתי

‏‎כשאביצ׳י הפסיק לנגן

‏‎ואת ואת

בואי תתקרבי אליי

הזמן נגמר אולי מהר מדי

ואנשים רוקדים כשהם בודדים

ואנחנו שם עוד בין כולם

בואי נשכח הכל

גם ככה השתגע העולם

תראי את השקיעות של חדרה

מדממות וזה מדליק בי רגש

כולם פה מגדלים כנפיים

ואז בוכים כשנשרפים מהשמש

ונלחמים על היום יום

אחריי שנלחמו על הדרום

תביני העולם הזה משוגע נקודה קום